היו היה לפני שנים רבות, אדם אחד.
הוא היה איש פשוט וטוב לב והוא אהב את חייו.
יותר מהכל אהב האיש לצאת ולטייל בטבע היפה.
יום אחד, בעודו מטייל להנאתו, שר שירים בדרכו ומלטף את עליי העצים הגדולים, ראה האיש מרחוק שלושה דמויות הולכות ומתקרבות אליו.
האיש חשב לעצמו שאולי הם צריכים עזרה או אולי לשאול שאלה אז הוא החל ללכת לקראתם עד שנפגשו בדיוק תחת עץ גדול ורענן.
מולו עמדו שלושה גברים עם זקנים ארוכים ומבט חמור סבר על פניהם.
האיש ברך אותם לשלום ושאל אם יש מה שהוא יכול לעזור.
"אין מה שתוכל לעזור לנו, אלו אנו שבידינו לעזור לך"
ענה אחד מהם וזה שפניו נראו החמורים משלושתם.
"לעזור לי?" התפלא האיש "אבל אני אינני זקוק לשום עזרה"
הדובר התקרב מעט אל האיש ואמר
"כמובן שאתה זקוק לעזרתינו, והרי אתה עוד לא יודע את זאת, אבל כבר שאספר לך אתה תבין ואין ספק שגם תודה לנו על כך"
דבריו של האיש הדובר נשמעו מעט תמוהים לאיש הפשוט, אך מכיוון שהיה אדם שפניו לטוב הוא הקשיב בכל זאת.
"סקרן אני" המשיך האיש "ספר לי בבקשה איך תוכלו לעזור לי"
הדובר מבין השלושה קרב עוד מעט את פניו אל אלו של האיש, כמו מביע את רצינות דבריו. מבטו הרצין אף יותר משהיה.
" האם שמעת אודותיו של אלוהים?" שאל
"אלוהים??" חזר אחריו האיש בשאלה " לא, אני מודה שלא שמעתי על אלוהים, ספר לי בבקשה מה זה אלוהים"
הדובר כחכח בגרונו, שוב כמראה כוונות רצינות
"ובכן, אלוהים זה מי שברא פה את הכל"
והוא החווה בידיו אל עבר המרחבים
"באמת??" שוב התפלא האיש " מעולם לא שמעתי עליו ומעולם גם לא ראיתיו, איפה הוא נמצא?"
"כמובן שלא שמעת עליו ולא ראית אותו, הוא נמצא בשמיים והוא לא מתגלה לכל אחד"
האיש הביט אל עבר השמיים כמנסה למצוא שם את אלוהים המדובר עד שאחד מאלו שלא היו הדובר הפליק באצבעו אל מול פניו. האיש היישיר שוב את מבטו המבולבל אל האנשים.
" אני מבין אמר האיש, זאת באמת חדשה מרעישה ומפתיע, חבל שלא אוכל לפוגשו, הייתי שמח לומר לו תודה"
"או" המשיך הדובר " וזו בדיוק הסיבה לבואנו, אז תשמע, אלוהים נגלה אלינו לפני ימים מספר והוא דיבר בקולו העבה והוא עלינו ציווה שאנחנו החל מהיום ניהיה לשליחיו, ושכל הכרת תודה מהאיש הפשוט תעבור דרכינו אליו"
האיש ניסה להגיד משהו אבל הדובר לא אפשר לו והמשיך בדבריו
" הוא ציווה, אלוהים, שהכרות התודה לא יהיו סתם אלא דרך מטלות וחוקים מאוד ברורים, אין לסטות מהם אפילו לא בקצת, ככה דרש וכך יעשה, ואם לא כך יהיו עונשים חמורים"
" אוי ואווי, עונשים חמורים??" אמר האיש, מבטו נחרד "אבל למה??" שאל "אני אדם טוב שאוהב את הטבע וכל יום מודה על קיומו, מעולם לא עשיתי כל רע"
"איך אתה מעז לשאול שאלות שכאלה ולפקפק באלוהיך??" כעס הדובר " מהיום כל גילויי הודיה ותודה לאל הגדול והנורא יעשו אך ורק דרכינו ורק בדרך חוקיו, כי אם לא כך צפויים עונשים חמורים"
את המילה האחרונה אמר הדובר אל תוך פניו של האיש המפוחד במין צעקה.
" ובתור התחלה" המשיך הדובר " כבר ביום המחר עליך לצוד ולשחוט חיה"
"אבל אני אוהב חיות!!!" הצליח לקטוע אותו האיש
"שקט" גער בו "ואז עליך ולהעלות אותה אצלינו לקורבן, למען מלך עליון, כמחווה ולאור הכרת תודה, עכשיו לך מפנינו וצא למשימה" פקד הדובר.
האיש הלך חזרה בכיוון ביתו הקטן, פניו נפולים וליבו כבד ומפוחד, והוא ממלמל לעצמו בשקט.
"חבל שפגשתי את האנשים, חבל ששמעתי על אלוהים"