עקבתי בעיני אחר מגדל הטלוויזיה שנעלם וצץ בחזרה מאחורי בניינים מלבניים מכוערים.
בראש מה שהיה סמלה של העיר המשוחררת התנוסס סמלה הישן מימיה האפלים. הם הציבו אותו על ציר שמחובר למנוע מפלצתי כך שהוא הסתובב על צירו, גדול בוהק ומתכתי בגוונים משתנים של שחור אפור ואדום, מרשים ומרתיע.
כל פעם שעברתי ליד המגדל הזה נזכרתי ביום שהחלטתי להאריך את השהות שלי בעיר לעוד סוף שבוע. התירוץ שסיפרתי לעצמי היה שברכבת של יום ראשון הייתי נוסע בחינם מפני שלמישהו שאיני זוכר את שמו היה כרטיס שלא התכוון להשתמש בו.
הסיבה האמיתית הייתה בחורה סלובנית יפיפייה ומעניינת שקיוויתי לפגוש בבר השכונתי לא רחוק מהדירה שבה התארחתי, בחורה ארורה. לא באמת הופתעתי כשהיא לא הופיעה, אבל בכל זאת התאכזבתי, מאוד התאכזבתי. היה בה משהו שקשה לי להסביר. משהו שמאוד סיקרן אותי. הייתי יכול להישבע שזה היה הדדי כשנפגשנו ערב לפני כן באותו בר, ועד היום אני חושב כך, ובכל זאת לא באה. אולי אותו דבר עצמו שכל כך סיקרן אותי אצלה הוא זה שבגללו לא הופיעה, זה מה שקורה בדרך כלל עם בחורות יוצאות דופן שאני מגלה בהן עניין מיוחד. בסופו של דבר לא נשארתי חייב ומצאתי את עצמי בקיצו של לילה רווי אלכוהול בין רגליה של צרפתייה בשם אנוק, כמו הזמרת. זה קרה בבוקר של אותו יום ראשון.
אותי זה תפס בתחנת הרכבת. הם סגרו את כל היציאות מהעיר. הם אמרו שעקב חשד כבד לפעילות טרוריסטית משולבת נאלצו לעשות זאת ושלעת עתה אין יוצא ואין נכנס לעיר.
לומר את האמת דווקא התאים לי להישאר עוד קצת, הרגשתי שהיא רק מתחילה להיפתח אלי. בהתחלה שנאתי אותה, לא הצלחתי להתחבר, לא הבנתי על מה כולם מדברים כשהם משבחים אותה. היא הייתה אלי קרה ומרוחקת, ואולי בעצם אני הייתי אליה.
אז העניין הוא שבאמת שמחתי הפעם להישאר. אלא שקבעתי עם חבר שנפגש ביום ראשון, בבריסל. הוא התעקש שאבוא אתו לאיזה פסטיבל גדול שלא עניין אותי בכלל. "אני יודע שזה לא הסגנון שלך" הוא אמר "אבל מילה שלי אתה תהנה". השתכנעתי, לא קשה לשכנע אותי.
קצין הביטחון של הרכבת אמר לי ולעוד כמה נוסעים שננסה את מזלנו לקראת הערב. הייתי מאוד עייף אז ניצלתי את העיכוב הזה בשביל לנוח. הדירה בדרום מזרח העיר שייכת לחבר של חבר שהוא סטודנט שהיה בביקור מולדת. הוא אפשר לי לשהות בדירה בזמן הזה. השותפה האנגליה שלו והחמודה יש לומר, שאותה הספקתי לפגוש לשבריר ממש לפני שנסעה גם היא לביקור מולדת, הייתה אמורה לחזור באותו ערב. לא ידעתי איך היא תגיב אם תחזור ותגלה שאני עדיין שוהה בדירתה, זה יהיה לכאן או לכאן, חשבתי.
הצלחתי לישון איזה שעתיים. בשאר הזמן עשיתי טיול רגלי מרענן בשכונה שבהמשך התארך עד לתחנה הראשית. לאחר שגיליתי שתחנת הרכבת התחתית הושבתה גם היא מאיזו סיבה ביטחונית לא ברורה.
בתחנה, בלגן שלם, אלפי נוסעים המתינו לפתיחה מחודשת של הקווים. כרוז הודיע מדי זמן מה בגרמנית ובאנגלית שהדבר בטיפול. בהמשך, כשהקהל התחיל לגלות סימנים של חוסר סבלנות התחלף הכרוז בכרוזה בעלת קול סקסי שהודיעה שהיא ממש מצטערת על חוסר הנוחות ושהקווים לא ישובו לפעילות היום. אז ביקשה בנימוס פלרטטני משהו לפנות את התחנה ולהתקשר לקבלת מידע בנוגע לפתיחה המחודשת מחר בבוקר.
אני הייתי הראשון לעזוב את התחנה.
בבוקר לא היה שום מענה לטלפון.
שלוש שנים עברו מאז ועדיין אין מענה ואני עדיין כאן. מה שמצחיק אותי זה שהשתעשעתי לא פעם ברעיון שאולי זה יקרה יום אחד. אפילו כתבתי על זה קטע קצר עוד כשהייתי בתחילת דרכי בכתיבה, כשעוד הופתעתי מעצמי שאני בכלל נהנה לכתוב.
אני והידידה שבזכותה התחלתי לכתוב שאלנו את עצמינו אם דבר כזה יתכן שיתרחש שוב בימינו. הגענו להסכמה שהרעיון עודו חי ובועט אבל העולם לעולם לא ייתן לדבר כזה לקרות, שוב. אכן צדקנו, העולם לא הסכים ולא מסכים. לא עלה בדעתנו שלעולם לא תהיה שום מילה בנושא. כך קרה שתרחיש שנשמע מופרך ומופרע גם בדמיונות הכי מופרעים ומופרכים הפך למציאות היומיומית של חיי.
אז איך הם הצליחו לעשות את זה אתם שואלים?
די פשוט האמת-הם מלכדו את כל העיר והציבו מצלמות. כן-כן זאת השיטה וזה הסוד שהוא למעשה כבר לא סוד.
בשקט-בשקט ומתוך המערכת הם הפכו את העיר ההפכפכה הזאת למלכודת אורבנית אחת גדולה, ואם יש אלה שחושבים שאולי מדובר בתרמית, בהעמדת פנים, הם מוזמנים לנסות לצאת מהעיר. היו כאלה שניסו בהתחלה כשכל הסיפור נראה היה כמו בדיחה לא מוצלחת של כמה מתחזים. פיצוץ במערב העיר גרם לבניין מגורים לקרוס על כל יושביו. אפס ניצולים. ניסיון נוסף של איזו התארגנות שקטה שניסתה דרך איזה מעבר תת קרקעי סודי מימיה האפלים של העיר לא רק שהעיף באוויר בניין של קה-דה-ווה אלא גם מוטט את המנהרה על הנמלטים. גם שם לא היו ניצולים. לפי ההערכה הם היו יותר ממאה.
אז היו שחשבו שרק החלק המערבי של העיר ממולכד כי בטח מדובר באיזו התארגנות אנרכיסטית אנטי קפיטליסטית שהחליטה לפעול ולפגוע בצידה המערבי של העיר כאילו שהחומה מעולם לא נפלה וכאילו שהקפיטליזם והגלובליזציה לא הצליחו לחדור לצידה המזרחי.
ואני שואל אתכם איזה מין התארגנות היא כזאת שתצליח לאטום הרמטית עיר גדולה ולמלכד בניינים שלמים בצורה מקצועית כל כך, כך שאפילו העכברים לא הצליחו לצאת בחיים, וכל זה בלי שאף אחד שם לב ובלי שאפילו לא התעורר קל שבחשדות, אבל מה? הם שכחו להתעדכן במהלך ההיסטוריה, הם לא פתחו ספרים וגם לא גוגל. מדובר בחבורה של הזויים, מנותקים מהמציאות שבטח ברחו מאיזה מוסד ושמרוב סמים שדחפו להם שם הם חושבים שאנחנו עוד בתחילת שנות השמונים. מעניין איך הם שמו את ידם על כמויות כאלה של חומר נפץ ומצלמות אבטחה?? מעניין איפה הם למדו להטמין ולהתקין את כל זה ובשקט מוחלט? אולי מישהו שהכירו בבית משוגעים לימד אותם כשהוא משרטט על נייר טואלט?
תעשו לי טובה!!!
רק כשהתפוצצה לרסיסים אכסניית "פלוס הוסטל" במזרח התחילו להפנים תושבי העיר הזאת שהם לא מבינים כלום ושמדובר במשהו גדול שאין לזלזל בו. זה היה הניסיון האחרון. לפחות כזה שידוע לציבור. בימים הראשונים הם אפשרו כניסה לעיר, כנראה שהם רצו לתפוס כמה שיותר בפנים. תוך זמן קצר השמועות הצליחו לדלוף אל מחוץ לעיר ועד שזה הגיע לתקשורת הם הפיצו הודעה שלא יאפשרו יותר לאף אחד להיכנס. בטח שלא לכוחות ביטחון כאלו או אחרים. התוצאות יהיו הרות אסון, הם הבטיחו. היו גם שמועות שערים נוספות ברחבי אירופה מולכדו, למקרה שכח ההרתעה יאלץ לעלות מדרגה, ומעבר לזה כהמשך לתוכנית הזדונית והמסתורית שלהם. כוחות חבלניים מכמה מדינות יצאו למבצעים רחבי היקף בערים החשובות באירופה. עד כה שמועות אלה לא הוכחו כנכונות אבל הן גם לא הוכחו שלא. לאור מפגן הכוחות הראשוני העולם לא העז להעמיד למבחן את הרצינות ואת הכוונות של אלו שהשתלטו על עירי. אני קורא לה עירי כי זה המצב, בעל כורחי בשלוש שנים האחרונות היא הפכה עירי.
כפי שהמצב נראה עכשיו אין לדעת לכמה זמן עוד תישאר כזאת. כפי שזה נראה היא תישאר עירי עד שאמצא בה את מותי. אבל כל עוד זה לא קרה והדופק עדיין פועם אני משתדל לחיות את חיי במלואם. תבינו, שלא כמו בפעם הקודמת שכוחות הרשע פעלו כאן, הפעם אין פה מלחמה. הפעם יש פה מצור וזה בטח לא כמו שזה נשמע. כן זה נכון שאין יוצא ואין בא אבל העיר ממשיכה לחיות ואפילו לבעוט. האמת שכל הסיפור הזה דיי מטורף והזוי וכנראה שאם לא הייתי פה כדי לספר, לא הייתי מאמין. העיר מתקיימת כמיקרוקוסמוס עצמאי לכל דבר ללא שום תלות במדינה או בשום גורם חיצוני. על הכול הם חשבו הגאונים האלה. גאונים אני אומר, את זה רק הזמן יקבע. אומרים שההבדל בין גאון למטורף עומד על שערה דקיקה, אני אומר שזה ההבדל בין גאון לטיפש גמור שעומד פה למבחן הזמן.
בכל מקרה מה שהכי הדהים אותי ואת כולם זה לא רק שהם אפשרו לסצנת המסיבות בעיר להמשיך הם גם לקחו אותה לשלב הבא. כולכם ודאי יודעים אודות סצנת המסיבות המטורפות שהיו כאן לפני שכל זה התחיל. בכך הייתה העיר הזאת מפורסמת יותר מהכול בשנותיה האחרונות, אז עכשיו היא אולי לא מפורסמת כי אין מי שיספר בחוץ אבל אני רוצה להגיד לכם שהסצנה הישנה נראית בערך כמו סצנת המסיבות של צפון קוריאה לעומת מה שהולך כאן עכשיו. אם רק ידע העולם.
אני לא נאיבי, אני יודע שזה הכול חלק מאיזו תכנית זדונית ואני בטוח שחלק מרכזי באותה תכנית זה להשאיר אותנו שמחים. בצורה הזאת הם שולטים ביתר קלות, וכולם מרוצים.
יש גם סם חדש, קוראים לו-"אהבה אורבנית", בטח אהבה אורבנית. מת על העיר הזאת. גם אתם הייתם מתים עליה. מדובר בקובייה קטנה עשויה חומר גמיש דמוי סיליקון שקוף וורדרד ומה שהוא עושה!.. יש בו את תחושת האהבה והאופוריה שיש ב אמ-די אבל בצורה מזוקקת יותר וסלקטיבית יותר, כלומר הוא לא ייתן לכם להשפיל את עצמכם ולהימרח על כל מה שזז, לא ינעלו לסתות ,לא תחרקו שיניים ולא תתפרצפו. חוץ מזה הוא מחדד את החושים אבל בדיוק במידה שאתם רוצים, לגמרי נתון לשליטתכם. התחושה הפיזית אממ… איך אני אסביר את התחושה הפיזית… כאילו שמרחב התנועה שלכם גדל בעוד 100% ואתו גם המרחב עצמו. אתם תשכחו לגמרי שכל עולמכם הוא העיר הזאת . אתם תרגישו שכל העולם כולו ואף מעבר לזה הוא מרחבכם הפרטי. מה שהכי מדהים בכל זה, אין לו דאון בכלל.
כשאני מספר לכם את כל הנפלאות האלו, אל תטעו, אין בכוונתי לספר שבחיה של העיר או של אלו השולטים בה. כוונתי היא שונה ומשונה. אני רוצה להזהיר אתכם מפני רוע אחר, אני רוצה לספר לכם על כזה רוע שעוד לא הכרתם. רוע כזה שיגרום לכם להרגיש כ"כ טוב שאתם עלולים לשכוח שהוא רע. אני רוצה לומר לכם שאם יזדמן לכם לשאול 50% מתושבי העיר שלי, ואני מתכוון במתכונת הנוכחית, יאמרו לכם שלא יחליפו אותה בעד שום הון. עוד 40% יביטו בכם בעיני עגל ולא בדיוק יבינו מה אתם שואלים אותם, כי מי צריך את השאלות האלו בכלל ומה זה משנה איפה אתה נמצא כשהתחושה כל כך נעימה. אני משתייך ל10% הנותרים, ולא שרע לנו כל כך, אנחנו פשוט החלטנו לפקפק בכל הטוב הזה.
יש גם מחתרת מאורגנת, אני לא חלק ממנה, כמה מחברי כן, אפשר לומר שאני חבר לא ב- אלא של המחתרת. כמובן שבמפלגה יודעים שאני יהודי. למען האמת הם יודעים הכול על כל היהודים. הם הצמידו לנו איזה שבב שכנראה בשעת הצורך יסייע להם לאתר אותנו. יש אומרים שגם יותר מזה. איש לא יודע איפה נמצא השבב. הם השתילו אותם בהרדמה מלאה, ולאף אחד אין שום צלקת, ואולי אין שבב, מי יודע. בינתיים מניחים לנו לחיות כמו כולם. מי יודע מתי ואם זה ישתנה. לא ברורה לי לגמרי מטרת העל של המפלגה החדשה/ישנה הזו, אלמלא הסמל המפורסם שמתנוסס בכל פינה בעיר והעיר עצמה, לא הייתי מקשר בין אלה לאלה, ואני מניח שכמוני גם אחרים.
אני מנחש שהמזימה הסודית של המפלגה מופרכת הרבה יותר מזו של אחותה הזקנה.
אני בדרכי עכשיו לפגוש מישהו שלפי השמועה יודע איך להיפטר מהשבב הזה, תאחלו לי בהצלחה.