מגע ידה גרם לעיני להיעצם ולי לשקוע.
תמונה יפה החלה מתבהרת בעייני רוחי.
היה שם אחו ירוק ורענן, מקושט בעצים גדולים שבהדרגה התקבצו והיו ליער עבוט שעטף ותחם את האחו בטבעת רחבה.
במרכז של כל זה חצה נהר.
ברבורים וברווזים שטו עליו בשלווה בלתי מופרעת.
שם, לא רחוק מהנהר ותחת עץ שופע בוערת מדורה קטנה, לידה קומקום מהביל ושתי כוסות מחכות למזיגה.
ואפילו שמסביב הכול רטוב ומטפטף, תחת העץ חמים ויבש ומזמין.
אני, בעייני רוחי נזכר שכבר הייתי כאן, זיכרון מתוק על ימים יפים. רק אלוהים יודע כמה שהתגעגעתי.
בעייני רוחי אני מתקרב אל העץ, אני יודע מה אני רוצה ואצבעותייך מלטפות אותי בעורף, זה כ"כ נעים אז אני שוקע עוד.
אני ממשיך להתקרב אל העץ, אני כבר יכול להרגיש את החום המלטף של האש. רוצה לשבת לידה ולמזוג לי כוס תה, הכוס השנייה תהייה בשבילך, אם רק תבואי איתי ותכנסי איתי לעיני רוחי.
הנה את, מתקרבת לאט על השביל שהולך לאורך הנהר, אותו שביל שמגיע מהעיירה הציורית הסמוכה, ממנה הגעתי לפה בפעם הראשונה. את נעלמת לרגע מאחורי עץ עב גזע ומופיעה שוב בצדו השני, קרובה יותר, ואני שם לב שאת יפה אפילו יותר משהיית כשישבת לידי ברכבת המהירה, כשליטפת לי את העורף, ושקעתי בחלום על אחו קסום.
לפתע התעוררתי מבוהל והזזתי את ידך המכושפת.
"מה קרה?" שאלת, לא עניתי.
אבל אני יודע שהבנת כבר כשהתרחקתי ממך לאורך המסדרון, שאהבה כזאת מסוכנת ואסורה, כי הרי את שוטרת סמויה ואני סוחר סמים.