תמיד הייתי איש של ויז'ואל
לא תמיד יכולתי להשתמש במילה הזאת
עכשיו אפשר
ויז'ו אל
כי מאז שהייתי קטן הסתכלתי על העצים העצומים והיפים
ועל האופק המסתורי
אם תוך כדי נסיעה ובתזוזה
או בלי
הבליטות שברקע זה עץ זה בית זה בית בעץ
זה בכלל ארובה
זאת סככה
זה מפעל
זה לך מכאן, הלך
והעצים שעוטפים את הבתים הקטנים
מאיזה צד או צדדים אותו הם עוטפים
ואיזה סוגים, קטנטנים או גדולים
מלאים תמיד או ערומים למחצה
ואיזה מחצה
והצורות, איזה צורות
שפיץ, עגול, רך, קשה, מתעגל יותר
נשפך, מציץ, מפיץ, מפציץ
ואו
הנה אחד חמוד וצנוע
זזים
כולם זזים
וגדלים, משתנים, מצילים, משירים, שרים, רוקדים…
ומתים
ואז מתחיל ריקוד חדש
ליד הנחל
המדורה שם באמצע אבל לא לגמרי כי העשן
אל תתחילו איתי בכלל עם העשן
ואין עשן בלי אש
אל, פשוט אל
והמים זורמים בחצי מעוגל
משם ומשם
במהירויות שונות
ומתיישרים כמעט ואז קופצים ומתעגלים שוב
משם ומשם
וזורמים הלאה לשלל צורות
מהירות, איטיות
והשמש נוגעת לא נוגעת
אל תלכו איתי על השמש
ובבית אלתורים וציורים
מעשה ידיי ומעשה ידיו של הרחוב
משולבים
פנים חוץ, חוץ פנים
הפרגולה פסיכודלית
והגינה ציור.