כמה אני אוהב אותך ילדת רחוב יפה שלי ואמיצה.
לא אוכל יותר להיות רחוק ממך.
את אוהבת את הרחוב והוא מצדו מכור אליך, וכשאני פוסע בו אני הופך שיכור.
מהמדרכות שכפות רגלייך נשקו להן וליטפו אותן והספיגו אותן בסיפורי מסעות מתוקים עם ניחוח של חופש ובארומה של מעוף.
כל אותם האנשים שפגשו בך בדרכך, שאהבתם אלייך כמו שאהבתך אל האופק הלא נודע נכרכת סביב גופך ואז נפלטת אל הרחוב במין עשן זהוב בניחוח של טל מתוק ממחוזות לא נודעים.
כל החתולים הופכים מכושפים והכלבים מזילים דמעה, וכל אדם אשר עבר שם הוא כבר לא אותו אדם, והבניינים הישנים, המקולפים, נצבעים בצבעים אינסופיים בגוונים מעולמות אחרים, והכל ברור ולא ברור, והכל גלוי ומסתורי.
הקסם והשיכרון נוגעים בהכל והכל יודעים שהם יצאו איתך למסע מופלא ומסוכן, מסע שלא יגמר לעולם.
ככה אני אוהב אותך ילדת רחוב שלי יפה ואמיצה.