כשהתחלתי לכתוב, לפני כמה שנים, התיישב לי על הכתף המלאך הרע.
זה היה בנחל היפה והאהוב, באווירה פסטורלית ועם לב שבור אני כתבתי.
המוזה הייתה חברה טובה שלי באותו היום.
כנראה ידעה שליבי נשבר, כזאת היא.
"אל תעשה את זה" אמר המלאך המרושע והביט בי בבוז.
"לא לעשות מה?"
"אל תכתוב את השטויות הרגשניות שאתה כותב"
"זה לא שט…לך מפה, מה באת עלי" נשפתי עליו חזק והוא ניצל את המשב ובלי שכמעט השתמש בכנפיו התעופף לכתף השנייה.
"כדאי לך להקשיב לי, אתה תודה לי יום אחד"
באותו רגע ובדיוק כשכמעט ושאלתי אותו על מה הוא מדבר שמעתי זמזום מהיר מתקרב מכיוון הצמרות ו בזזזזזט התיישב לי על הכתף השנייה המלאך הטוב. להפתעתי דווקא המלאך הטוב נראה מחוספס יותר, היו לו זיפים על הפנים וסיגריה קטנה תלויה על שפתיו, עינו האחת הייתה חצי עצומה, עצלה שכזאת. הוא נראה כמו מי שעבר תלאות. אז איך ידעתי שההוא זה הרע וזה זה הטוב?
זה פשוט, כי למה שראשון יופיע המלאך הטוב?
וחוץ מזה גם הייתה לי איזו הרגשה, פשוט יודעים, ככה זה. כשזה יקרה לכם גם אתם תדעו.
"אל תקשיב לו "אמר הטוב בקולו הצרוד שהתאים לחזותו הקשוחה. גם מילותיו לא הפתיעו אותי, הרי זה בדיוק מה שמצופה ממשפט הפתיחה של מלאך טוב.
"ואתה" הוא המשיך והצביע אל המלאך הרע "אל תדליק אותי"
"אוווווו, אוהוווו אם זה לא אדון צדיק עלי אדמות, מציל נשמות ותמצית כל הטוב שיש בעולם הזה" תוך כדי שאמר הרשע את המשפט האחרון בטון מלגלג שמתי לב שהאינטונציה שלו גבוהה צורמנית ומתנשאת, קצת כזאת כמו של דושבאג מצוי. הוא גרם לי לרעד קל בגוף.
"טוב עכשיו שתקו שניכם ועופו ממני, אתם מפריעים לי לכתוב ודווקא עד שבאה לי מוזה טובה, אתם תבריחו לי אותה, יאללה עופו" התכוונתי לזה ליטרלי.
"אני עף רק אחרי שהוא עף" אמר הטוב "אלו חוקי הפורמט"
"ואני עף רק אחרי שאני אומר את מה שבאתי להגיד לפני שהנודניק הזה הופיע ללא הזמנה, כרגיל"
"אבל גם אתה באת ללא הזמנה" אמרתי ונתתי בו מבט זועף.
"אני לא צריך הזמנה" אמר "אלו חוקי הפורמט"
"יא…"
"טוב טוב טוב" קטעתי את המלאך הטוב כי הבנתי שהם לא יסתמו וישבו עלי לנצח, ליטרלי.
"תגיד אתה את מה שבאת להגיד, ואתה תגיד הפוך, אני אעשה כאילו אני שומע לכם ואז תעופו, אבל כמה שיותר רחוק ממני"
המלאך הרע חייך חיוך זחוח, הזדקף ואמר בקולו המטריד "אתה מבזבז זמן ואנרגיה על כתיבה רגשנית שכנראה אף אחד לעולם לא יקרא ואם כן יקראו אז יעמידו פנים שזה נגע בהם ובעצם זה לא עניין להם ת'ביצה, בעוד שבזמן הזה ובמחשבה קדימה את יכול לכתוב קופירייטינג, מה שבעתיד עשוי לשמש אותך לפרנסתך, הרי אתה חצי שבור ושלושת רבעי לא סגור על עצמך אז לפחות תנצל את הזמן התעופפות הלא מועיל הזה למה שאולי יציל אותך יום אחד, וכמו שאמרתי את אף אחד לא מעניין הרומנטיקה בחצי שקל הזאת שלך, וזהו סיימתי"
הדברים שלו ועם הקול שלו חדרו לי לנשמה הפצועה שלי כמו שרופא שיניים מחדיר את המקדחה הנוראית הזאת לפה ונוגע בעצב חשוף, וממש ברגע שקלטתי שאני שוקע בעצבות, נזכרתי שיש עוד מלאך לשמוע ומכיוון שעכשיו כבר עוד יותר רציתי שיעופו ממני, עצרתי את עצמי מלשקוע והפניתי מבט אל המלאך הטוב.
"נו…?" אמרתי בקצרה.
"אל תקשיב לו" אמר גם הוא בקצרה
"מה??? זה הכל?"
"כן זה הכל" אמר והמריא, תוך כדי שהתרחק בזמזום שמעתי אותו ממלמל משהו כמו "אין לי כוח כבר לעבודה הזאת שיזדיינו" ועוד כמה מלמולים שכנראה היו קללות.
"יאללה עוף גם אתה יא מניאק קטן" אמרתי למניאק הקטן.
"כדאי לך להקשיב ליייי" אמר במעופו אחרי ששוב נשפתי עליו כי הוא לא עף מעצמו "אתה תודה לייי" ונעלם בין צמרות העצים.
ומה נראה לכם שעשיתי?
ברור שלא הקשבתי לו.
כי אני כזה רומנטיקן.
ומטומטם.
עברו מאז כמה שנים, בהן כתבתי כנראה עשרות אלפי מילים- רגשניות, חולמניות, כועסות, עצובות וגם שמחות.
רק לא קופי
היום אני מחפש לקוחות לצורך בניית תיק עבודות.
אני רוצה להיות קופירייטר.
אם אתם רוצים להצליח בחיים, תקשיבו לרעים.